הפרעות אכילה

9/3/2019

 

הפרעת אכילה, לסוגיה השונים, היא דרך התמודדות עם מצוקות רגשיות, המתבטאת בהתעסקות פתולוגית באכילה, בגוף, ובדימוי הגוף. בתקופה בה המראה החיצוני הפך דומיננטי כל כך, והרזון הפך לאידיאל יופי, התרבות דוחפת רבים ובעיקר רבות, להתעסקות אובססיבית במשקל ובמראה בכלל.

 

לא כל דיאטה ועיסוק במראה הינו הפרעת אכילה. אלו העוסקים באופן בריא בתזונה ובדימוי הגוף יכולים לשפר את תחושתם לגבי עצמם ולשמור על מצב פיזי ונפשי בריא, בעוד שמי שסובל מהפרעת אכילה ימשיך לראות את עצמו באור שלילי, גם אם יצליח לעשות שינויים מרחיקי לכת במצבו הפיזי. הסוגים המרכזיים של הפרעות אכילה כוללים אנורקסיה, בולימיה, אכילה כפייתית והשמנת יתר.

 

הפרעות האכילה מייצרות התמודדות יומיומית עם מאבקים פנימיים - מאבק בהתמכרות לאכילה או בהתמכרות להרעבה עצמית, מאבק בדחפים ובתחושות פנימיות או מאבק בסביבה. הגוף הופך להיות מעין שדה קרב של הנפש. שדה הקרב הזה יכול להתעורר מתוך הרגשה שאין לנו שליטה על חיינו ורק דרך הגוף אנו מצליחים לחוש שליטה בהם או אף למרוד בסובבים אותנו. שדה הקרב יכול להיות בין הרצון להרגיש טוב עם עצמנו לבין תחושות פנימיות לא פשוטות,של כישלון וערך עצמי נמוך. במקרים של הפרעת אכילה מסוג אנורקסיה, המאבק הפנימי עשוי להפוך לעתים גם למאבק קיומי, כשהגוף לא מקבל את הנחוץ לו ועלול להגיע למצב של תת תזונה ופגיעה במערכות הבסיסיות של הגוף עד כדי סכנת מוות.

 

הפרעות האכילה מלוות פעמים רבות בתחושות של בושה או חשש מפני תגובת הסביבה. וכך נשאר האדם לבד, ללא יכולת לאפשר למישהו להשתתף בתחושותיו או לעזור לו להיחלץ מהמצב ממנו הוא סובל. הבדידות הזו הופכת לעתים לעיקשות, לצורך עז להסתדר לבד, לדחייה של הסובבים ולפעמים גם להכחשה של חומרת המצב. כך, גם המשפחה או האנשים הקרובים עלולים לסבול מתחושות של דחייה, אשמה וחוסר אונים בראותם את האדם הקרוב להם פוגע בעצמו ללא יכולת להגיש לו עזרה.

 

הפנייה לטיפול גם היא עשויה להיות מורכבת, בשל הקושי לבקש ולקבל עזרה, ופעמים רבות בשל הקושי של הסובל/ת מההפרעה לסמוך על מי שמולו ולשחרר את השליטה (ולעתים גם את תחושת ההישג שבשליטה בגוף). על כן לבני המשפחה עשוי להיות תפקיד חשוב בפנייה לטיפול. מנסיוננו, לעתים קרובות המשפחה עצמה, מתוך הסכמה לעבור טיפול, יכולה לתמוך בקבלת טיפול על ידי הסובל/ת מההפרעה, בעשותה את הצעד האמיץ הראשון בדרך לשינוי. לנו, במרחבים, חשוב לתת מקום ולגיטימציה גם לתחושות הקשות שבני המשפחה חווים- תחושות של בושה, כישלון, אשמה ופעמים רבות גם כעס רב על הסובל/ת. ההסכמה לבטא את התחושות האלה, ולתת לנו ללוות אתכם ולהיות איתכם בתוך הקושי נותנת הזדמנות "לאוורר" את התחושות, כדי לשחררן בהמשך, ומתוך כך לאפשר שינוי של הדינמיקה והיחסים בתוך המשפחה.

 

נקודת המוצא שלנו בטיפול היא שהפגיעה העצמית המתקיימת בהפרעה היא סוג של הגנה, דרך התמודדות עם תחושות כמעט בלתי נסבלות, ויש תחילה לכבד את הסיבות שבגללן נוצרה הגנה זו, לתת להן להישמע, להיות מבוטאות בקול. מרגש לראות איך התמיכה, חוסר השיפוטיות, הכבוד לאדם ולדרכי ההתמודדות שלו, מאפשרות עם הזמן להרפות מעט מהצורך בשליטה ומהמאבק. מנסיוננו, הקשר עם המטפל, הנוכחות שלו, וההתעקשות להיות וללוות בדרך גם כשלא פשוט, פותחות את הפתח לריפוי.

 

אף אדם לא צריך להישאר לבד בשדה הקרב של הפרעות האכילה, או לראות את הקרובים לו מכלים את חייהם או את בריאותם הנפשית בקרב הזה. במרחבים אנו מציעים לכם את הניסיון שלנו, לב פתוח, והרבה אמונה ביכולת לשנות ולהשתנות. למרות הקושי, והחשש לפנות ולקבל עזרה, האומץ לעשות את הצעד הזה יכול לפתוח פתח לחיים שקטים יותר, להקלה בסבל, ולהרחבת המקום לאהבה וקבלה עצמית.

 

 

Please reload

רשומות מולצות

התערבות טיפולית בשעת משבר נפשי

March 9, 2019

1/7
Please reload

רשומות אחרונות
Please reload

ארכיון
Please reload